אירועים

שבוע העיצוב ירושלים

מקומות

אחרי עשורים של גלובליזציה,

העולם מסתגר אל תוך איזורי נוחות מדומיינים.

ברקסיט.

החומה מול מקסיקו.

ההדהוד של העצמי ברשתות החברתיות.

איים של זהויות הומוגניות,

שנאבקים לסמן טריטוריה בעולם של גבולות קורסים.

 

עבור ירושלים, מצב זה אינו חדש.

מאות שנים, היא אי של איים,

מחולק למגזרים תרבותיים, חברתיים ודתיים.

ירושלים ממשיכה, במערך איזון עדין.

היא מוגדרת על ידי עיצוב – בין אם במה שמפריד אותה,

ובין אם במה שקושר אותה יחד.

מתכנית האב של העיר המגדירה שכונות מופרדות,

לקונטרסט האופנתי כאשר נעים בין קהילותיה.

מטיפוגרפיה, לתשתיות, לסכמת צבעים,

ועד לאבן הקושרת אותה יחד.

 

עיצוב מגדיר זהות, אחידות, תרבות, כלים ומנהגים.

הוא מציע את האפשרות לאוטונומיה.

הוא מגדיר מי אנחנו ומי אנחנו לא.

עבור מעצבים, שינוי גלובלי זה הוא הזדמנות:

ליצירה ספציפית ולא גנרית,

להגדרה של עולמות חדשים,

לראות עבור מי הם מעצבים,

להגשים זהויות.

 

או לחתור תחת כל אלה.

מה העולם יכול ללמוד מהאיים של ירושלים?

 

הבדיחה הישנה היא שישראל תמיד עשר שנים אחורה בתרבות ובאפנה, אך כשהעולם בקונפליקט, ישראל היא תמיד עשר שנים קדימה. המשאבים המייחדים עיצוב ישראלי אינם הקשר עם תעשייה מקומית חזקה, עם תרבות קראפט עתיקת יומין או עם מטענים אסתטיים מבוססים. ישראל היא כר פורה של סיטואציות חברתיות ייחודיות, מרקם קהילתי מורכב, וריבוי זהויות מתנגשות. העיצוב הישראלי לוקח תפקיד חשוב בכל אלו.

 

התמה השנתית של שבוע העיצוב, ״איים״, באה לבחון את מקומו של עיצוב בכלל, ואת כוחו של המעצב הישראלי בפרט, בהתמודדות עם אחד הקונפליקטים הבולטים של השנים האחרונות- התמוטטות האידאולוגיה של ״הכפר הגלובלי״. זאת, לצד התכנסות אל זהויות מובדלות כאשר מנגד עולם של גבולות מתפוררים, במרחב הממשי והדיגיטלי כאחד. ישראל, לטובת זאת, הנה מעבדה חיה למבחן הזהויות, הגבולות, וההתבדלות- הן בהגדרתם הן בהתמוססותם, ולתפקיד המרכזי שעיצוב משחק בבניית הגדרות אלו.

בכך, בא לידי ביטוי כוחו של שבוע העיצוב- כאירוע ציבורי אשר תפקידו לחשוף את העשייה העיצובית הנרחבת בישראל לקהלים רחבים, ומהצד השני, כמהלך מתמשך אשר לו כוח בקידום, תמיכה והגדרה של עיצוב מקומי והקשר שלו עם הקהילה הבינלאומית – עיצוב, שמרכזו עשייה  תרבותית וחברתית – והשפעה על העולם שסביבו.